לדף הבית
יום רביעי כ"ו בשבט תשע"ז 22.02.2017
פניות ציבור
מידע שימושי
הרבנים הראשיים לדורותיהם
מי אנחנו
דף הבית
ראשי > מי אנחנו > קצת היסטוריה
קצת היסטוריה

בשנת תרס"ט נפטר ר' שמואל סלנט, שהיה רבה של ירושלים במשך שבעים שנה ואישיותו האצילה מרוחה על כל העבודה הציבורית בעיר. בשנותיו האחרונות ניכרו בו סימני חולשה, ולכן הזמינו ראשי הציבור בירושלים את הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים זצ"ל (האדר"ת), שהיה חותנו של הגרא"י קוק, שיעסוק בכל ענייני הרבנות השוטפים. אבל האדר"ת נפטר שנתיים לאחר עלותו על כס הרבנות, כאשר רבי שמואל סלנט זצ"ל עדיין חי. בימים ההם עלה לירושלים הרב חיים ברלין, בנו של הנצי"ב מוולוזין, וכאשר נפטר ר' שמואל סלנט, מילא הרב חיים ברלין את מקומו כרב בפועל. הוא היה גם נשיא הוועד הכללי, אך לא חתם בתואר רב ראשי, אלא רב בלבד.

מלחמת העולם הראשונה פרצה בתרע"ד, והרב חיים ברלין נפטר בשנה שלאחר מכן. העולם היה סגור ומסוגר; השנים - שנות חירום, ובכל החיים הציבוריים היהודיים השתררה עזובה רבה. הדעת לא הייתה נתונה לשינויים, ומשום כך לא הביאו רב חדש לכהן כרבה של ירושלים. את תפקידי הרבנות מילאו בתי הדין של הפרושים ושל החסידים.

מצב בלתי ברור שרר גם בקרב הרבנות הספרדית. הרב יעקב שאול אלישר, החכם-באשי הספרדי, נפטר לפני ר' שמואל סלנט. לממלא מקומו נבחר אמנם הרב יעקב מאיר, אבל רוב החכמים הספרדים התנגדו לו וצידדו ברב חיים אלישר, בנו של החכם באשי הקודם. בחירתו של הרב יעקב מאיר הייתה זקוקה לאישור החכם באשי בקושטא, הרב משה הלוי, שהיה משמש בתפקיד זה בפועל והיה מקובל אצל הסולטן עבדול חמיד. בגלל התנגדות החכמים הספרדים היסס הרב הלוי לאשרו. בסופו של דבר הושגה פשרה: הרב יעקב מאיר יכהן בסאלוניקי ומשרת הרבנות הספרדית בירושלים תישאר פנויה.

מקושטא נשלח הרב אליהו פניז'ל כדי לקיים את הבחירות בירושלים (בכל חצי שנה היו שולחים רב אחר לנהל את הבחירות) הוא נשאר בירושלים וניהל את ענייני הרבנות.

כאשר נסתיימה מלחמת העולם הראשונה שוב נתעורר הצורך במינוי רב לירושלים. בינתיים נוסד ועד רבנים משותף לאשכנזים ולספרדים. הרב דיסקין נבחר לנשיא הכבוד של הוועד; הרב חיים אלישר – יו"ר, הרב צבי פסח פרנק – סגן נשיא, והרב זוננפלד – גזבר. הוועד לא החזיק מעמד זמן רב, ושוב נשארה ירושלים ללא סמכות רבנית עליונה, דבר שפגם מאוד בכבודו של הציבור היהודי.

כאשר גנרל אלנבי נכנס במצעד פאר אל העיר העתיקה, בכ"ד כסלו תרע"ח, עם סיום מלחמת העולם הראשונה, לא היה רב שיקבל אותו בשם העדה היהודית. בתוך חלל ריק זה הופיעו שני רבנים והציגו עצמם כרבני העיר.

הרבנים נצרכו להתמודד גם עם בעיות דחופות, שדרשו את הכרעת הרבנות, כגון שאלת ההתגייסות ללגיון העברי. הדרישה להקים רבנות מסודרת ומוכרת על ידי כל הציבור, נשמעה מכל עבר.



"תנו לי כתובת של רבנים..."

ד"ר חיים ויצמן כינס אסיפה גדולה של רבני ירושלים בישיבת "עץ חיים". למזכיר האסיפה נבחר הרב שמואל אהרן שזורי. (בדרך כלל שימש כמזכיר ועד הרבנים הרב ישראל פורת, שחי כיום בארה"ב, וכסגן מזכיר שימש ר' משה בלוי). באסיפה זו השתתפו רבנים וראשי ישיבות. ד"ר ויצמן הופיע בנאום שתוכנו היה: "תנו לי כתובת של רבנות!" הוא הדגיש שהוא מעוניין ברבנות מסודרת. באותה אסיפה יצא הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי בקריאה "תן לי את יבנה וחכמיה", שמשמעותה המעשית הייתה הוצאת מוסדות התורה מהשפעת ועד הצירים.

באותו זמן התארגן ועד הקהילה העברית בירושלים ואף בו עלתה התכנית להקים משרד רבנות. ועד הצירים מצא גם מקורות כספיים לממן את המשרד הזה. כחברי המשרד נבחרו שמונה רבנים: ארבעה אשכנזים וארבעה ספרדים. הרבנים האשכנזים באו מבתי הדין: שניים מבית הדין של הפרושים ושניים מבית הדין של החסידים. גם מזכירים נבחרו שניים – הרב ש"א שזורי והרב יוסף חי פניז'ל. משרד זה, שנוסד בי"ג בטבת תרע"ט נקרא, "משרד הרבנים המאוחד לעדת ישראל בירושלים".

"הרפרזנטט הדתי" של היהדות

בפרוטוקול שנשאר מהישיבה הראשונה של משרד הרבנות אנו קוראים את תפקידיו: המוסד הזה יהיה הרפרזנטט של היהדות הארץ-ישראלית. לידו יפעל בית הדין לערעורים. משרד הרבנות יאשר פסקי דין שיש להוציאם לפועל על ידי הממשלה. מושב משרד הרבנות היה בקומה העליונה של בית היתומים הספרדי.

נשיא משרד הרבנות מצד האשכנזים היה הרב דוד ליפמן זצ"ל. באסיפה ראשונה של המשרד דנו בחילול השבת של בעלי חנויות יהודים, במכירת גבינות ללא הכשר ובהצעה לקיים הספד לחללי הפרעות בפולין. באחת האסיפות שלאחר מכן דן משרד הרבנות במכתב שנתקבל מהסתדרות המזרחי ובו ביקשה לנקוט צעדים נגד מאכלות אסורים בגדוד העברי. הוחלט להזמין לישיבה את הרב שמעון גרייבסקי, הרב הצבאי של הגדוד. באסיפה אחרת החליט הוועד לבקש מהרב קוק זצ"ל, שהיה אז בלונדון, לייצגו באסיפת השלום הכללית שהתקיימה באותם ימים..


אסיפת היסוד של הרבנות הראשית

אסיפת היסוד של הרבנות הראשית לישראל נקראה ליום י"ד באדר א' תרפ"א. הנציב סמואל נתן תוקף רשמי למעמד האסיפה בעיתון הרשמי. הוא עצמו בא לאסיפת היסוד שהתקיימה בבית חפץ שבשכונת הבוכרים, ואף פתח אותה בנאום חגיגי. היועץ המשפטי נ' בנטוויץ נבחר ליו"ר האסיפה. הרב קוק נרתם מיד לעבודת הייסוד ועזר הרבה, ולידו הרב י"ל פישמן (מימון). האסיפה נמשכה שלושה ימים, ובמשך כל הזמן לא נח הרב קוק אף לרגע. לפני האסיפה עמדה דרישה לצרף לרבנות הראשית גם נציגים חילוניים, אולם הרב קוק התנגד לכך בתוקף.

אחר כך הוצע לצרף שלושה נציגי ציבור במעמד דעה מייעצת בלבד. הצעה זו נתקבלה, אלא שברבות הימים נתבטל עניין היועצים בכלל. בבחירות שהתקיימו נבחר הרב קוק פה אחד כרב ראשי אשכנזי. לגבי הרב הראשי הספרדי הייתה הצבעה חשאית. המועמדים היו השניים. הרב יעקב מאיר והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. על חודו של קול, נבחר הרב יעקב מאיר כרב ראשי ספרדי ראשון.

חברי המועצה הראשונה של הרבנות הראשית היו, מלבד הרבנים הראשיים: הרב צבי פסח פראנק, הרב יונה ראם והרב פישל ברנשטיין, נציגי האשכנזים, והרב בנימין אלקוצר, הרב בן-ציון קואינקה והרב אברהם פילוסוף, נציגי הספרדים. חברי המועצה ייסדו שני בתי דין, האחד בית דין רגיל והשני בית דין לערעורין. בערעור היו יושבים גם חברי בית הדין של האינסטנציה השניה. בבית הדין הגדול ישב כנשיא הרב קוק או הרב יעקב מאיר..

(מתוך שיחה עם הרב שמואל אהרן שזורי, ערוכה בספר "הרבנות הראשית לישראל - שבעים שנה לייסודה", בעריכת איתמר ורהפטיג והרב שמואל כ"ץ)


מי אנחנו
אודות הרבנות הראשית לישראל
קצת היסטוריה
מועצת הרבנות הראשית
מבנה ארגוני
ארכיון תמונות
עולם הרבנות
אודות | כתבו לנו | ראשי |
כל הזכויות שמורות 2017 מדינת ישראל ©
קידום אתרים
מנכ"ל מר עודד וינר
אודות הרבנות הראשית לישראל
קצת היסטוריה
מועצת הרבנות הראשית
מבנה ארגוני
ארכיון תמונות
עולם הרבנות
לשכות הרבנים הראשיים
דוברות והסברה
מחלקת אישות וגרות והמפקח על הנישואין
מחלקת יבוא
אגף הכשרות הארצי
מחלקת בריתות
מחלקת בחינות והסמכה
מינהלה
החלטות מועצת הרבנות הראשית לישראל
דו"ח חופש המידע
חוק חופש המידע
רשימת רבנים מנהלי מחלקת כשרות בישראל
רשימת רבנים עורכי חופות
מכרזי כח אדם
מכרזים פומביים
נהלים
רשימת מוהלים מוסמכים
עידכוני כשרות
בתי דין רבניים
חוקים, תקנות ונהלים
קישורים מומלצים